החלטה בתיק ת"א 1903-01-14

"מאז תום מלחמת העולם השנייה, הניסויים הרפואיים בבני אדם עומדים בעולם ובארץ בפיקוח חברתי קפדני באמצעות אמנות בינלאומיות. הידועה שבהן היא " הצהרת הלסינקי " של ההסתדרות הרפואית העולמית ( WMA ) משנת 1964 . לו היינו בוחנים רבות מתוכניות הריאליטי במדדים של ניסוי רפואי בבני אדם, ספק אם הייתה ועדת הלסינקי מוסדית בישראל מאשרת את קיומן, ולו רק בשל היעדר הסכמה מדעת מושכלת של המשתתפים בהן ."

(מתוך דו"ח הועדה לקביעת עקרונות אתיים לקיום  "תוכניות מציאות", פרופ' אבינועם רכס, הלשכה לאתיקה ההסתדרות הרפואית בישראל).

רקע וטענות

בפניי מונחת תביעת נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף ונזקים תדמיתיים, אשר אותה הגיש ביום 1.1.2014 מר יעקב (ג'קו) אייזנברג (להלן: "התובע"). לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי מצד הנתבעות  - שידורי קשת בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), טדי יזמות והפקות בע"מ (להלן: "נתבעת 2") וטמירה ירדני (להלן: "נתבעת 3"), בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לו כתוצאה ממעשיהן וממחדליהן של הנתבעות המפורטים בכתב התביעה, אשר בשיאם שליחת התובע לראיון על-ידי העיתונאי רז שכניק ביום 15.9.2006, מבלי שהכינו אותו כראוי, וכתוצאה מכך פורסמה כתבה שגרמה ל"גל צונאמי" אשר הרס את חייו האישיים והמקצועיים של התובע וגרמו לו לנכות נפשית קשה.

נתבעת 1 הגישה בתאריך ה- 09.03.14 בקשה מקדמית לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי.

לטענתו של ב"כ נתבעת 1 המלומד חלפו מאז קרות האירוע ועד למועד הגשת כתב התביעה, יותר משבע שנים. שכן האירועים העומדים בבסיס התביעה הינם ארועים שהתרחשו בחודש ספטמבר 2006 או בסמוך לו, והתביעה הוגשה רק בחודש  ה - 01.14 .

ב"כ התובע המלומד הגיש את תגובתו לבקשה בתאריך ה- 30.03.14 אשר במסגרתה הוא התנגד לסילוק התביעה על הסף, בין היתר מהנימוק כי הגם שהאירועים החלו בסוף שנת 2006 אולם הנזק בגינן התגבש למעשה רק בשנת 2008.

דיון והכרעה

כללי - זכות הגישה לערכאות וטענות סילוק על הסף

בבואנו לדון בבקשות אשר תכליתן היא לסלק את תביעתו של התובע על הסף ומבלי שהיא נדונה לגופו של עניין, עלינו להביא בחשבון כי זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות הפכה משנת 1992 לזכות יסוד חוקתית המעוגנת בחוק יסוד - כבוד האדם וחירותו.

זכות הגישה לערכאות מעוגנת היא אף בדין העברי (ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין כ"ד).

 על הדיין החובה לרדת לעומקו של דין, ובית הדין היהודי לא יסלק תביעה על הסף מבלי שהצדדים הביאו בפניו את טענותיהם, כפי שמציין פרופ'  א. שוחטמן בספרו "סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח  1988, עמ'  164:

"משהוגשה תביעה לביה"ד, אין ביה"ד רשאי לסרב לדון בה. אם החלו הצדדים לטעון בפני ביה"ד, ואין זה משנה מהו נשוא הדיון, שוב אין ביה"ד יכול להסתלק מן הדיון".

וכך גם מקובל בארצות בהם חל המשפט הרומנו-גרמני, שבהן מאבחנים למשל בין PRESCRICAO  לבין DECADENCIA  ראה :

ARTIGOS  189 - 211 CODICO CIVIL BRASILEIRO, 2002  

{סעיפים 211-189 לקוד האזרחי הברזילאי, וראו גם סעיף 1.973 לקוד האזרחי הספרדי}.

ברבות השנים, המשפט הישראלי, הלך והתנתק מהנוקשות הפרוצדוראלית הבריטית (ראה לעניין זה את  דו"ח הלורד  WOOLF אשר  הגיש את המלצותיו ב:Draft Civil Proceedings Rules " ACCESS TO JUSTICE " ומנחם קליין, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" (מהדורה שנייה) בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ'  9-12).

תחת זאת, גברה הנטייה שלא להיעתר לבקשות לסילוק תובענות על הסף, ולעשות כן במשורה,  מן הטעם שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, כשחסימת דרכו לערכאות מהווה פגיעה בזכות חוקתית.

בתי המשפט במדינת ישראל כיום, כמדיניות שיפוטית מוצהרת, נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות. הגישה המקובלת היום היא כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בזכות הפניה לבית המשפט הכוללת את הזכות להליך הוגן כזכות חוקתית (ראו א' ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט מא (תשנ"ד) 271, 280;  ש' לוין, "חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", הפרקליט מב (תשנ"ה-1995), 451). יש הרואים בזכות הגישה לערכאות חלק מזכות הקניין (כך למשל קבע בית המשפט העליון בארה"ב בעניין Logan v. Zimmerman Brush Co., 455 U.S. (1982) 422, 428-33). אחרים רואים בכך חלק מכבוד האדם (ש' לוין, "כבוד האדם וחירותו", בעמ' 454).